מה את עושה בצבא?
אני רס"פית בקורס קצינים קרביים במילואים בבה"ד 1. הקורס נפתח כחלק מהצורך במילוי שורות הקצונה במילואים, ובמסגרתו אני אחראית על כל הצד הטכני והלוגיסטי – ציוד, אוכל, התנהלות מול היחידות ועוד.

איך החלטת להתגייס?
עשיתי שנתיים שירות לאומי, שנה ראשונה כמדריכה באולפנת עפרה שבה למדתי, ושנה שנייה כמדריכה במסגרת עמותת לב בנימין, במועדונית עבור ילדי חינוך מיוחד.
לאחר השירות טסתי לשליחות בבית חב"ד בהודו ומשם לשליחות בקמפ "מושבה" – מחנה בני עקיבא בארה"ב.
כשהחלה המלחמה היה לי קשה מאוד לשבת בבית. התנדבתי במד"א וביחידת החילוץ מגילות, אבל הרגשתי שאני רוצה לתרום יותר.
בעקבות קבוצת הפייסבוק "שלב ב'" שמאפשרת לבנות שירות לאומי להתגייס למילואים לתפקידים שהן עושות באזרחות, ניסיתי להתקבל ונאמר לי שאין צורך בחובשות.
טסתי לקמפ, וכשחזרתי לארץ יוסף פרנקל, שהיה אחראי עליי בקמפ, עשה מילואים עם מפקד המגמה שפתח את הקורס. הם לקחו אותי בתור פרויקט, והצליחו לגייס אותי באופן ישיר בשלב ג׳ – גיוס ישיר למילואים.

האם רצית להתגייס דווקא לתפקיד הזה ולמה?
בהתחלה לא חשבתי שהתפקיד יתאים לי. אבל כששמעתי את מפקד המגמה אומר ש"הצוערים שמגיעים לפה היום הולכים להיות הקצינים הבאים וזו ההזדמנות שלנו לעשות אותם הקצינים הכי טובים" – הבנתי את השליחות של התפקיד ונשארתי.

איך הגיבה הסביבה שלך להחלטה להתגייס?
הופתעו, אבל כשהבינו במה אני עוסקת, תמכו ואמרו שזה תפור עליי.

איך נראים הימים האלה?
השבוע התחלנו את הקורס. אני לומדת את השפה והמערכת כמו טירונית – מי נגד מי, מושגים, קודים. מתרגלת לעבודה הצבאית ועם הזמן נכנסת לעניינים.

איפה היית ב־7.10?
הייתי בבית עם המשפחה, האחים שלי העירו אותי ואמרו שיש מלחמה, ומיד לאחר מכן הקפיצו את אבא שלי ואת אחי למילואים.

האם המלחמה גרמה לך לראות את התפקיד אחרת?
בהחלט. גויסתי בעקבות המלחמה, ואני מרגישה את משמעות התפקיד בכל יום. אני חווה את צה"ל מזווית אחרת, ועם שליחות אמיתית.

מה האתגר הרוחני בתפקיד?
כרגע אני לא מרגישה שיש אתגר רוחני. אני מרגישה שיש מקום לכולם – מכבדים את האמונה שלי ואת התפילות שלי. יש הכלה והבנה.

מיהו מקור כוח עבורך?
ההורים שלי, עופר ורחל קלבו. כשהתלבטתי אם לעצור את החיים ולהתגייס, הם עזרו לי להחליט ומלווים אותי לאורך כל הדרך.

עופר ורחל, איך אתם חווים את השירות שלה מאז 7.10?
אודיה היא בת הזקונים שלנו ועבורנו היא עולם ומלואו. היא רק התגייסה ואנחנו כבר מאוד גאים בה על הנתינה וההצלחות שלה. זה היה החלום שלה מאז ומעולם, והיא בחרה להשפיע ולקחת חלק. מאחלים לה להמשיך להאיר פנים ולהצליח לסלול את הדרך להצלחה – לה ולחיילות נוספות.

על אילו כלי התמודדות הייתם ממליצים לחיילות?
לדעת שגם אם התפקיד שלך נראה קטן – את בורג משמעותי במערכת. כל תפקיד, גדול או קטן, תורם. אין דבר כזה “סתם תפקיד".

אודיה, ספרי על הזדמנויות שקרו לך בעקבות התפקיד.
להיות חלק מקורס קצינים בזמן מלחמה, לפגוש מפקדים מכלל הצבא, לשמוע וללמוד מהם, לקבל כלים מקצועיים ולוגיסטיים שאני יודעת שישמשו אותי גם באזרחות – זו זכות גדולה.

מה מחזק אותך?
הסביבה התומכת, והידיעה שתמיד ישנה השבת – זמן מנוחה שמחזיר אותי לאיזון.

מילה לסיום.
המוטו שלי הוא לא לפחד לקפוץ למים. תנסו – מקסימום תגלו שאתם מסוגלים להגיע למקומות שלא האמנתם שתגיעו אליהם. הכי חשוב זה לצבור חוויות, וגם אם קשה – הכול לטובה.

אודיה קלבו עם הוריה, רחל ועופר                                                  צילום: אריק סולטן, מקור ראשון