מה את עושה בצבא?
אני ראש הלשכה של מפקד אוגדה בגזרת לבנון. האוגדה שלנו אחראית על הגזרה המזרחית של גבול לבנון.

איך הגעת לתפקיד?
התחלתי כ״מכית״ במחו״ה אלון, פיקדתי על אוכלוסיית נערות ונערים עם סעיפים נפשיים, יצאתי לקצונה ושובצתי כמ״מ טירונים בבט״ר ניצנים. בהמשך התקדמתי למפקדת צוות בבה״ד 1, שירתתי כקצינת מבצעים בחטמ״ר מנשה ולבסוף כ״מפקדת פלוגה״ בבה״ד 1. בתחילת המלחמה סיימתי את תפקידי כ״מ״פ״ בבית הספר לקצינים והתחלתי תפקיד חדש – ראש לשכה של מפקד אוגדה. בתקופה זו אנו פועלים מסביב לשעון לשינוי המציאות הביטחונית בצפון ולהחזרת התושבים הביתה במהרה.

מה הביא אותך להתגייס?
תמיד הרגשתי נטייה פנימית לגיוס. שאבתי השראה מתמר אריאל ז״ל, נווטת הקרב הדתייה הראשונה בצה״ל. עוד לפני הגיוס למדתי במכינת צהלי על שמה, שהייתה הבחירה העצמאית הראשונה והמשמעותית שלי בתחילת חיי הבוגרים.

האם רצית להגיע לתפקיד הזה, ואם כן – למה?
תחילה הייתי אמורה להתגייס לתפקיד אחר, אך התעקשתי להיות מ״כית טירונים. חיכיתי שמונה שעות מחוץ למשרד קצין המיון עד שקיבלתי את ההחלטה המשמחת.

איך הגיבה הסביבה שלך להחלטה לעלות על מדים?
באולפנה הייתי שמחה לקבל יותר תמיכה והכרה, אך בבית קיבלתי תמיכה והערכה מלאה.

איפה היית ב־7 באוקטובר?
הייתי מ״פ בבה״ד 1, בזמן שהמשפחה שלי בדרום. התמודדתי עם חוסר ודאות לגבי הצוות שלי ועם מציאות קשה של חיילים נעדרים, נפצעים ואובדי משפחות.

מה עשית בתקופה לאחר מכן?
בימים הראשונים פעלנו במשימות לוגיסטיות ומתפרצות, ולאחר מכן השתתפנו בהלוויות לחללי צה״ל – משמר כבוד יומי עם שמות החללים. בנוסף, השתתפנו בפינוי מוצבים וטיהורם. במהלך טיהור אחד מהם מצאנו ממצאים שהביאו לזיהוי של שלושה חללים נוספים.

איך התחושות שמלוות אותך?
קיים דיסוננס בין הגאווה בלבישת המדים לבין תחושת הכאב לאחר 7 באוקטובר. התפקיד דורש להתמודד עם רגשות קשים ומורכבויות רבות.

מהם האתגרים הרוחניים בתפקיד?
שמירת השבת והצורך ליצור לעצמך עצמאות רוחנית יום־יומית, במיוחד בתקופה אישית־מדינית־אמונית מאתגרת.

מה מחזק אותך בתקופה זו?
שלושה דברים עיקריים:

1. האנשים שאיתי – לראות בכל אחד את הכוח ולשאוב השראה.

2. הדברים הקטנים – שיחה עם חברה, זמן בחוץ באוויר הצח או רגעים של שקט.

3. הידיעה שאנחנו נלחמים מלחמה צודקת.

אילו הזדמנויות חווית בצבא?
הייתי נוכחת ברגעים מבצעיים משמעותיים ושותפה בעשייה. השתתפתי בביקורים וסיורים של אישים מהדרג המדיני והצבאי, וכן בשיחות עם מפונות מהצפון – חוויות שמעשירות בניהול, תכלול והבנה מעמיקה של מהות המשימה.

על אילו כלי התמודדות היית ממליצה לחיילות?

1. שימוש ביישומון 929 ללימוד פרשות השבוע.
2. יצירת הרגלי לימוד והשתדלויות קטנות שמתמשכות לאורך זמן.
3. הגדרת גבולות ברורים במקומות מאתגרים, כמו שמירת שבת בתנאים מורכבים.

מילה אישית לסיום
בתקופת שירותי בחטיבת מנשה זכיתי ללמוד מהמח"ט שלי, אל"מ אריק מויאל, על משמעות המחיר של חירותנו. כמו שאמר:

"ה׳ נתן וה׳ לקח… הדרך לניצחון חייבת להימשך. ידעו אויבינו שאנחנו מאמינים שלמרות מגבלות הגוף, רוח עם ישראל תנצח. נמשיך בעוז הרוח של הנופלים ונזכה בתקומת עמנו."

צילום: אריק סולטן, מקור ראשון