מה את עושה בצבא?
כקצינת חמ"ל בבסיס החטיבה המרחבית שומרון, אני אחראית על ניהול כל האירועים המבצעיים בגזרה, מפקדת על הסמב"ציות שמאיישות את החמ"ל, מרכזת הערכות מצב, דיונים מבצעיים, ובקרה על הכוחות בשטח.

איך החלטת להתגייס?
תמיד רציתי להתגייס – הרגשתי שהשירות הצבאי מתאים לי יותר, ורציתי לתרום בדרך המשמעותית ביותר. בתקופה הזו, של מלחמת מצווה, אני מרגישה מחויבות לתת את חלקי ככל האפשר.

האם רצית להתגייס דווקא לתפקיד הזה, ולמה?
רציתי מאוד להגיע לעולם המבצעים בצה"ל – להיות מחוברת לליבת האירועים, לנהל דיווחים ולספק את הידע הכי רלוונטי לגזרה. כבר במכינה התחלתי לברר על תפקידים בתחום, ולשמחתי התקבלתי לתפקיד הסמב"צית, ומשם המשכתי לקצונה.

איך הגיבה הסביבה שלך להחלטה להתגייס?
אמא שלי שירתה בצבא, והתיכון שלמדתי בו תומך מאוד בגיוס בנות דתיות. אני רואה בזה ערך ושליחות עצומה – ולכן זכיתי לתמיכה מלאה מהמשפחה.

איך נראים הימים האלה?
טירוף מוחלט. אני בתחילת תפקידי, לומדת המון בכל יום ומנהלת עומס מבצעי משמעותי בגזרה.

איפה היית ב־7.10?
הגעתי לאוגדת עזה שבועיים לפני המלחמה לתפקיד סמב"צית, וב־7.10 הייתי בבית. בשבת בבוקר הקפיצו אותי בלי לדעת או להבין מה קורה. נכנסתי לתקופה קשה ומשמעותית – אבל גם מלאה באנשים טובים שעזרו לי לעבור אותה הרבה יותר טוב.

האם המלחמה גרמה לך לראות את תפקידך אחרת?
בהחלט. למרות כל הקושי, הבנתי שהחמ"ל מספק ודאות ומידע בזמן אמת לכל הגזרה. ההבנה הזו מלווה אותי מאז בכל המלחמה.

ספרי על אירוע משמעותי מהשנה האחרונה.
היו הרבה אירועים קשים ומשמעותיים, אבל רגע בלתי נשכח היה הקפ"ק (קבוצת פקודות, ישיבה מבצעית) הראשון להוצאת החטופים מהרצועה. ישבתי בישיבה שבה נקבעו כל פרטי המבצע – והרגשתי שאני חלק ממשהו היסטורי במדינה שלנו.

מה האתגר הרוחני בתפקיד?
עבודה מבצעית היא פיקוח נפש, והעבודה בחמ"ל היא 24/7. אני חייבת להיות מחוברת כל הזמן עם טלפון עליי, והבנתי שבשבתות ובחגים – אם אני לא אצור לעצמי את האווירה, יהיה לי קשה להרגיש אותם. בהתחלה זה היה מאתגר, אבל עם הזמן מצאתי דרכים שיאפשרו לי לשמור על אווירת שבת גם במשמרת – כמו לענוד תכשיט מיוחד, ללבוש חולצה לבנה או להאזין למחרוזת שירי שבת. בסוף זו החלטה שלך.

ספרי על דמות משמעותית שהיא שותפה לדרך.
אמא שלי, תמר, העוגן שלי, הפסיכולוגית שלי בכל מה שקשור לשירות וליציאה לקצונה. היא תמיד יודעת לנרמל לי הכול בכמה דקות שיחה ולתת לי פרופורציות ומקום לרגשות שלי.

תמר, איך את חווה את השירות שלה מ־7.10?
7 באוקטובר היה נקודת מפנה. הבנו שאנחנו במלחמה, ושום דבר כבר לא מובן מאליו. הרבה תפילות, הרבה תמיכה ודאגה. עם זאת, הייתה גם גאווה – לראות איך היא מתמודדת עם החוויה הקשה הזו ובוחרת להמשיך לקצונה מתוך שליחות.

ה', מה מחזק אותך?
האנשים שסביבי – משפחה, חברות – ולשתף תמיד. לזכור שרגעים קשים חולפים, שזה רק מחזק ומדייק אותי, ולמצוא רגעים קטנים לעצמי – אם זה חטיף שאני אוהבת, שיחה טובה, מקלחת – הדברים הקטנים האלה עושים פלאים ביום עמוס.

על אילו כלים הייתן ממליצות לחיילות?
לעשות שנה במדרשה או במכינה לפני הצבא – זה נותן בסיס ערכי ותמיכה לשירות; לשמור על תחביבים – גם בתוך השירות הצבאי חשוב שיהיה משהו שעושה לך טוב; לסמוך על המשפחה – גב תומך בבית עושה הבדל עצום; למצוא משמעות בכל דבר – להבין שגם התפקידים השגרתיים הם חלק ממשהו גדול יותר.

סג"מ ה' עם אימה תמר                                                               צילום: אריק סולטן