מה את עושה בצבא?
בשירות הסדיר התגייסתי לקורס הו"ד בחיל חינוך ושובצתי כמשקית מקא"ם בחיל הים. לאחר מכן יצאתי לקצונה ושירתתי כמ"מ בסמינרים לגיור של קורס נתיב. כיום, במילואים, אני קצינת התנהגות אוכלוסייה בפיקוד העורף – הגורם המקשר בין האוכלוסייה האזרחית לצוותי החירום בזמן אירועי חירום בעורף, כמו נפילת טילים או מצבי פינוי. המטרה שלי היא לדאוג לרווחת האוכלוסייה ולנהל את הקשר עם גורמי החירום בצורה מסודרת.

איך החלטת להתגייס?
מגיל צעיר היה לי ברור שאתגייס. אמא שלי הייתה מורה חיילת וסיפרה לי רבות על ההשפעה העמוקה של החוויה שלה בשירות ועל המשמעות של לבישת מדים.

האם רצית להתגייס דווקא לתפקיד הזה, ולמה?
חיפשתי תפקיד הדרכה שנותן ביטוי ליכולות האישיות שלי ושבו המסגרת של השירות נוחה מבחינה דתית. חיל החינוך, שבו משרתות הרבה בנות דתיות, היה הבחירה הטובה ביותר עבורי.

איך הגיבה הסביבה שלך להחלטה להתגייס?
ביישוב שבו גדלתי, צור־יגאל, תומכים מאוד בגיוס בנות דתיות. גם באולפנה נתנו לנו את כל האפשרויות ופתחו שיח על שירות משמעותי – לא משנה באיזה מסלול.

איפה היית ב־7.10?
הייתי בבית עם המשפחה באלומה, וכמו כולם הופתענו מהאזעקות. בשלב מסוים נדרשנו להסתגר בממ"ד מחשש לחדירות מחבלים – היה מפחיד מאוד. במוצאי שבת כבר קיבלתי צו 8, ובבוקר יצאתי ישר לחמ"ל בתל־אביב למשמרות של 12 שעות במשך חודשיים. בסך הכול שירתתי 280 ימי מילואים.

האם המלחמה גרמה לך לראות את התפקיד אחרת?
לגמרי. עד המלחמה לא יצא לי לעשות הרבה ימי מילואים או להיות במצבי חירום. פתאום הבנתי לעומק את החשיבות של התפקיד. קיבלנו אחריות ללוות את המפונים מהעוטף למלונות בתל־אביב, ובכמה מהמקומות היינו הגורם הרשמי הראשון שניסה לסייע בתוך הכאוס של הימים הראשונים.

ספרי על אירוע משפיע שהייתה לך השנה
אחרי חודש הבנו שחסרים קצינים כדי לעמוד במשימת ליווי המלונות. זכיתי להיות חלק מהצוות שהכשיר וגייס את הקצינים החדשים. לראות אותם מלווים את האזרחים בתקופה הכי מורכבת בחיים שלהם היה מכונן מאוד. בכלל, הייתי חלק מקבוצה מדהימה של אנשים שהקדישו את עצמם לעשייה – כולם עצרו את החיים שלהם ושירתו מעל 200 ימים, וזה לא מובן מאליו.

מה האתגר הרוחני בתפקיד?
בניגוד לשירות הסדיר שלי, במילואים אני חריגה – אין הרבה דתיים ובטח שלא נשים ואימהות. זה יכול להיות מאתגר בעיקר בשבתות או בשיח הבין־אישי, שלפעמים זר לי. אבל התחושה שאני חלק ממשהו גדול בתקופה היסטורית מקטינה כל קושי.

ספרי על דמות משמעותית שהייתה שותפה לדרך
בעלי, יעקב. אנחנו נשואים עשר שנים, ובלעדיו לא הייתי יכולה לשרת יום אחד בתפקיד. הוא לקח על עצמו את כל הבית בתקופה הכי קשה, כולל להכין שבתות לבד עם שלושה ילדים בלי מסגרות.

יעקב, איך אתה חווה את השירות שלה מאז 7 באוקטובר?
השירות שלה רב־ערך וחשוב, ואני מפרגן לה מאוד ורואה כמה היא עובדת קשה.

על אילו כלים הייתם ממליצים לחיילות בתקופה זו?
לשתף כמה שיותר ולא להישאר עם החוויות הקשות לבד. להקיף את עצמכן באנשים שעושים לכן טוב ומעלים לכן חיוך.

מה מחזק אותך?
האמונה בקב"ה והרבה חיבוקים מהילדים שלי.

משהו מעצמך שהיית רוצה להוסיף?
תודה על ההזדמנות לשתף. חסרים לנו עדיין קצינים בפיקוד העורף – אפשר לפנות.

יעקב וסרן דרור קסטרו                                                                  צילום: אריק סולטן, מקור ראשון