מה את עושה בצבא?
אני קב"נית, תפקידי משמעותי בתמיכה בחיילים ובהכוונה שלהם בתקופות לחימה ומצבי חירום. השירות מאפשר לי להשפיע ולשנות חיים, גם במפגש אחד בלבד.

איך החלטת להתגייס?
מאז ומתמיד היה לי ברור שאעשה שירות צבאי. גדלתי באפרת, מקום שמעודד גיוס ומסייע לבנות שמעוניינות בכך. כבר בגיל צעיר חלמתי ללבוש מדים וציפיתי לכך. בשירות הסדיר שירתתי כמש"קית ת"ש במחווה אלון, יצאתי לקצונה ושירתי בתפקידים שונים, כולל כממונה על גיוס בנות דתיות במיטב. לאחר לימודי עבודה סוציאלית רציתי לחזור לצבא כקב"נית, אך בשל הריוני לא הצלחתי. בזמן המלחמה שמעתי על גיוס קב"נים, הבנתי שזה הזמן להירתם והגשתי מועמדות.

האם רצית להתגייס דווקא לתפקיד הזה, ומדוע?
תמיד עניין אותי להיות קב"נית. זה תפקיד עם משמעות אדירה, שבו אפשר לשנות חיים אפילו במפגש אחד. בצבא ניתן להתמודד עם אתגרים ואחריות משמעותית כבר בגיל צעיר, וזה מדהים. לתפקיד הזה יש ערך מיוחד בתקופה כזו, ואני שמחה להיות שם עבור החיילים.

איך הגיבה הסביבה שלך להחלטה להתגייס?
בעלי וכל המשפחה תמכו מאוד, ורק בזכות הסיוע שלהם יכולתי להתגייס שוב בתקופה זו.

איך נראים הימים שלך?
זו תקופה מורכבת של מתח ועומס, אך גם של סיפוק וגאווה. בעלי, שמשרת בסיירת צנחנים, נמצא במילואים כבר יותר מ־300 ימים, והילדים שלנו מתמודדים עם ההיעדרויות הרבות שלנו. עם זאת, הם גם גאים בהורים שלהם. כשהתחלתי את השירות ולבשתי את המדים בפעם הראשונה, בתי בת השלוש התרגשה ואמרה: "אמא, זה של אבא! זה יהיה לך גדול!" ניסיתי להסביר לה שאבא "רק" במילואים ואמא עכשיו בצבא.

איפה היית ב־7.10?
עבדתי כעו"ס בארגון "ידיד נפש", המלווה אנשים עם מחלות נפש בקהילה. בהמשך עזבתי את התפקיד כדי לחזור לצבא.

איך השפיעה המלחמה?
הרגשתי צורך עז להיות חלק מצה"ל בתקופת המלחמה ולכן חזרתי לשירות. הבנתי מיד את הצורך הקריטי בקב"נים במהלך המלחמה ובעיקר לאחריה.

מה האתגר הרוחני בתפקיד?
אני הולכת במטפחת ובמכנסיים ומרגישה שזה עושה את שלו. השירות הצבאי תמיד היה עבורי הזדמנות לקידוש השם, במיוחד כדתייה. המפגש עם אנשים מגוונים בצבא פותח דלתות לחיבור אמיתי ולהבנה הדדית.

מה מחזק אותך בימים אלה?
הידיעה שאנחנו חלק מתהליך גדול ומכוון. אני רואה את הניסים סביבנו ואת החוזק של עם ישראל, וזה נותן לי כוח להמשיך ולהאמין בטוב שעוד יגיע.

מי דמות משמעותית בחייך?
סבתא שלי, חנה, היא דמות השראה אדירה. היא חוותה אובדן אישי עצום – אחיה נהרג במלחמת העצמאות, בנה דני נהרג בלבנון, ואבי נפצע בפיגוע ירי בגוש עציון. עם זאת, סבתא חנה נשארה ציונית, מאמינה ואוהבת את העם והמולדת. סיפוריה מלאים בציונות ובאמונה, והם עבורי שיעור לחיים.

חנה, איך את חווה את השירות של יובל?
השירות של יובל משקף את האישיות שלה – רגישה, אכפתית ומסורה לזולת. היא עושה את תפקידה מתוך דאגה אמיתית לחיילים, וזה קידוש השם אמיתי. יובל למדה ממני ערכים של ציונות, אכפתיות ואהבת הארץ.

על אילו כלים הייתן ממליצות לחיילות?
חנה: מידות טובות, ענווה – להבין שכולם יכולים ללמד, אכפתיות וחריצות – להתמיד בעבודה מתוך דאגה אמיתית לחיילים ולסביבה, ודבקות במטרה – לזכור למה את כאן ולשאוף להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמך.
יובל: להשתתף בשיעורים ובימי עיון שיכולים לחזק בתקופה זו, להיעזר בגורמי תמיכה ביחידה, ולזכור שהאתגרים הרוחניים נלווים לכל שלב בחיים הבוגרים – זו הזדמנות להתמודד איתם בצורה טובה ומתקדמת.

יובל וסבתה, חנה מושיץ                                                              צילום: אריק סולטן, מקור ראשון