מה את עושה בצבא?
אני מדריכת חי"ר בתחום הנשק המחלקתי (נמ"ח), מדריכה על נשקים כמו מטול רימונים וטילי כתף בבא"ח נח"ל. בנוסף, בתפקידי כסמל המחלקה אני אחראית על הקשר בין החיילות למפקדים.

איך הגיבה הסביבה שלך להחלטה להתגייס?
בתיכון זה היה קצת יותר קשה, כי הייתה פחות תמיכה לבנות שרצו להתגייס. הדגש היה שמי שהולכת לצבא צריכה לעשות הכנה מתאימה. לכן הלכתי לשנת מכינה ביונתן, שחיזקה אותי מאוד בפן הרוחני והמנטלי לקראת השירות.

האם רצית להתגייס דווקא לתפקיד הזה ולמה?
כן. כשהתחלתי לחפש תפקידים, רציתי מאוד לשלב הדרכה עם קרבה לשטח וללוחמה. אחותי, ששירתה כתצפיתנית, עזרה לי בחיפוש ומצאה מידע על הדרכת חי"ר. קראתי על התפקיד, התייעצתי עם מדריכה במכינה, והבנתי שאני ממש נעולה על זה.

איך נראים הימים האלה?
עקב המלחמה שנוכחת ברקע, ההכשרות בבא"ח נמשכות ללא הפסקה. אנחנו עוסקות בהסמכות לוחמים, עם מידע שמגיע ישירות מהשטח ומהמפקדים שהיו בלחימה.

איפה היית ב־7.10?
בירושלים, הגעתי עם אחותי לשבת שמחת תורה במדרשה. רק במוצ"ש הבנו מה קרה. יום לאחר מכן הייתי אמורה להתחיל את הקורס המקצועי, אבל חזרתי לבסיס להגנת מחנה, להחלפת הלוחמים בשמירות ובמטבחים ולהורדת העומס בזמן שהם בכוננות לכניסה לעזה.

האם המלחמה גרמה לך לראות את התפקיד אחרת?
לגמרי. אני מדריכה על רימונים וטילים שהשימוש בהם רלוונטי בעיקר בזמן לחימה, כך שזה כבר לא רק תיאוריה. החיילים מבינים שכל פרט שאנחנו מלמדות יכול לשמש אותם בשטח. כשהתחלתי את ההסמכות, הלחימה בעזה הייתה בעיצומה. הסמכתי מחזור לוחמים על טיל כתף, וכמה שבועות לאחר מכן קיבלתי סרטון מאחד מהם שהקדיש לי את הירי החי – היישר למבנים בעזה. זה היה רגע שבו ראיתי את משמעות התפקיד שלי בעיניים.

מה האתגר הרוחני בתפקיד?
האתגר הכי גדול הוא הצניעות. להדריך לוחמים איך יורים טיל כתף כשאני בחצאית – גם בכיתה, גם בשטח, וגם בתרגילים שדורשים ריצה עם החיילים – זה לא פשוט. אני מקפידה שהתוכן יועבר ללא צורך בהדגמות פיזיות שלי, ויש מ"כ או חיילים שמבצעים את ההדגמות. בנוסף, יש אתגר של שמירה על אורח חיים דתי בסביבה פחות דתית, כמו אוכל לא כשר או שיח שונה ממה שאני רגילה. תמיד דאגו לכבד אותי, אפילו חברות קנו כלים חדשים במיוחד כדי שאוכל להשתתף בארוחה מחלקתית.

ספרי על דמות משמעותית שהיא שותפה לדרך
אחותי הגדולה, ספיר. היא התוותה לי את הדרך מההתחלה. האומץ ללכת אל הלא נודע חייב להיות עם אדם שתומך ויודע לענות על השאלות שמציפות אותך. בזכותה ובזכות אלומה, הרגשתי שיש לי רשת ביטחון מלאה לגיוס ולכל מה שצריך להתכונן אליו.

ספיר, איך את חווה את השירות שלה מאז 7.10?
כשפרצה המלחמה, ע' נכנסה לעוצר יציאות. עשינו הרבה שיחות וידאו וגילינו כמה כוחות נפש יש לה! שלחנו לה חבילות, ונסענו לבקר אותה בדרום ולחבק אותה. מדהים לראות עד כמה היא משמעותית למאמץ המלחמתי.

אילו כלים הייתן ממליצות לחיילות בתקופה זו?
ספיר: למצוא מישהו שאפשר לשתף אותו ולהביא דברים אישיים שייתנו תחושה ביתית.
ע': להיעזר באמונה, ולהבין שטבעי שלפעמים יש עליות וירידות בכמות הזמן שאנחנו משקיעים בתפילות או ברכות. במכינה לימדו אותנו שאם מרגישים כך, לא לשפוט את עצמנו – התרומה הצבאית היא חלק מעבודת ה', וניתן להתחזק מחדש עם הזמן.

סמל ע' ואחותה ספיר                                                                  צילום: אריק סולטן, מקור ראשון