מה את עושה בצבא?
שירתי שנתיים בסדיר שהסתיימו באוגוסט האחרון, ומיד אחר כך התגייסתי למילואים לארבעה חודשים. בשנה הראשונה של השירות הסדיר שירתתי כמדריכת טיולים במסגרת תפקיד שנקרא "מורה חיילת ירוקה", ובשנה השנייה הייתי מדריכת ניווטים בסיירת חרוב. בשירות המילואים תפקדתי כראש צוות בפינוי הבתים שנפגעו בעוטף ישראל בשבת השחורה.

איך החלטת להתגייס?
ההחלטה התקבלה במהלך השנה במכינה. שם היה מקום אמיתי להתלבטות אישית בין גיוס לשירות לאומי – ולבסוף בחרתי להתגייס. גם בתוך השירות עצמו נדרשו החלטות נוספות: אחרי חצי שנה התחתנתי עם א', וזה היה רגע שבו יכולתי לבחור להשתחרר. אבל עבורי היה ברור שאני ממשיכה לשרת. אני מאמינה שמי שיכולה להתגייס – צריכה לעשות זאת, ובמיוחד מי שמאמינה ביכולות שלה. יכולות כמו תחקור, ניהול, ניווט ומחשבים עשויות להיות רלוונטיות מאוד בצבא. יש הרבה מקומות להיות בהם משמעותיים.

איפה היית ב־7.10?
בשמחת תורה היינו בבית שלנו. א' בדיוק סיים את ההכשרה שלו כלוחם נח"ל, ואני הייתי בתפקיד השני שלי בסיירת חרוב. בבוקר שמענו רעשים חזקים וחשנו רעידות בחלונות. יצאנו לתצפית קרובה, וא' הקדים אותי וראה את השמיים צבועים בשחור. אז נשמעה אזעקה, חזרנו בריצה הביתה, ולאחר כמה דקות יצאנו לבית הכנסת. בדרך א' קיבל שיחת הקפצה מהמפקד שלו, וכשעה אחר כך גם אני קיבלתי שיחה דומה. שנינו עלינו על מדים ונפרדנו בתחנת הקפצה ביישוב סמוך, ומשם כל אחד יצא לבסיס אחר. זה היה רגע של בלבול מוחלט, עם הבנה חלקית בלבד למה שקורה – אבל עם ידיעה ברורה אחת: צריך לצאת ולפעול.

המלחמה גרמה לך לראות את התפקיד באור אחר?
אני מאמינה שהמלחמה שינתה את הדרך שבה כולנו רואים את חיינו. כשאתה נמצא בתוך המערכת הצבאית בזמן מלחמה – הכול מקבל משמעות אחרת. הרצון הוא עצום: להשפיע, לעשות, לפעול – אבל זה לא תמיד מתאפשר. בצבא יש תפקידים מסודרים, והמסגרת לא תמיד מאפשרת לעסוק במשהו אחר. למדתי שהמשמעות נמצאת גם בדברים הקטנים, חלק ממשהו גדול יותר. צה"ל הוא מערכת ענקית שממשיכה לפעול ולנסות לשמר שגרה גם בימי לחימה. החוכמה היא לדעת לתת את החלק שלך בתוכה ולהיות שלמה עם זה.

אירוע שהשפיע עלייך בשנה האחרונה
נפילתו של חבר שלנו בדרום לבנון – רס"ל אור מנצור הי"ד, לוחם באגוז, שהקריב את חייו למען עם ישראל. בימים אלו פועלים להנציח אותו במישור הלאומי, אבל גם במישור האישי: אני וא' פתחנו עסק לכיפות בזמן השירות הסדיר, ואחרי שאור נפל היה לנו ברור שנקדיש אותו להנצחתו. אנחנו מנסים "להאיר את אורו", ואמן שאורו ימשיך להאיר בנו.

מי הוא מקור כוח עבורך?
בעלי היקר, א'. אנחנו נשואים גם לצה"ל – אבל קודם כול זה לזה.

א', איך אתה חווה את השירות שלה מאז 7.10?
חוויתי ממנה בעיקר רצון גדול ותסכול על חוסר היכולת לעשות יותר. חודשים ארוכים הייתי בלחימה בעזה, והיינו זמינים מעט מאוד. ניסינו לחזק זה את זה מרחוק – כל אחד בשליחות שלו.

על אילו כלי התמודדות הייתם ממליצים לחיילות?
זו המלצה לכל עם ישראל, לא רק לחיילות: לנסות תמיד להסתכל על התמונה הרחבה. אנחנו בתקופה קשה, ולא תמיד ברור אם יש תמונת ניצחון. אבל עם ישראל הוא עם נצחי – וכל מי שקם להשמידו, בסוף לא נשאר. כשמתנהלים ביום־יום – בשירות הצבאי או באזרחות – מתוך שליחות ומסירות, בונים חיים חזקים יותר מכל אויב.

שני עם בעלה, א'.

צילום: אריק סולטן, מקור ראשון