שו"ת

שירות לאומי: זה שיר פרידה

מאת

שאלה: התחלתי לעשות שירות לאומי שנה ראשונה במקום שחשבתי שיתאים לצרכים ולשאיפות שלי. בפועל גיליתי שהמקום בכלל לא כמו שחשבתי, אין לי סיפוק בשירות  וגם עם הבנות בדירה לא קל לי בכלל.

אני יודעת שאם אני אעזוב באמצע שנה המקום ייפגע כי לא בטוח שהם יוכלו למצוא ישר מישהי אחרת. מצד שני מה אני אמורה לעשות עכשיו? להמשיך שם בכוח רק בשביל לא לדפוק את המקום? גם ככה אני מרגישה שאין לי שום דרייב וכוח לעשות משהו וכל השנה מתפספסת לי.

מה אני אמורה לעשות?

תשובה:

אין דבר יותר נפוץ ושכיח מאשר סוגיית השירות לאומי וההתאמה שלו.

אז קודם כל תנשמי אוויר, תשחררי את הלחץ ותפנימי שאת לא ממציאה מחדש את הגלגל ויש עוד המון בנות שמתחבטות בדיוק בשאלה שלך:

זה קרה לאלפי בנות לפנייך וסביר שזה יקרה לעוד אלפי בנות אחרייך. ברוכה הבאה למועדון.

יחד עם זה חשוב מאוד שתזכרי כמה דברים שיעזרו לך לצבוע את כל השאלה בצורה שתבהיר לך קצת יותר את העניין:

 התמודדות עם בעיות

השירות לאומי הוא השלב הראשון שלך לחיים הבוגרים. נכון, גם כאן את תחת מסגרת אבל מעכשיו את ברשות עצמך.

כאן ההזדמנות שלך להתחיל ולעצב את תפיסת העולם שלך כלפי התמודדות עם בעיות שישמשו לך מעין פרומו קטן ל'מה שהולך שם בחוץ'.

לפעמים מספיק שבת אחת לא תחייך אלייך כמו שצריך וכבר תרגישי איך שכל היום שלך נהרס, כבר אין לך חשק וכבר כל השירות שלך קיבל טעם רע, לא כי הוא באמת רע אלא כי את משליכה מחוויה רעה שעברת על כל השירות.

נסי להתמקד בכל בעיה לכשעצמה. היחסים שלך עם החברות שלך בדירה עם משהו אחד, סיפוק ועניין בשירות הוא משהו אחר לגמרי. בסוף נסי לקבל את התמונה המלאה מכל הפרטים הקטנים.

 זמן

כמו כל זוגיות ומערכת יחסים שזקוקה להתאקלמות ולזמן בשביל לתת סיכוי לאהבה, ככה גם 'הזוגיות' שנבחנת בין מקום השירות שלך לבינך.

לפעמים אנחנו באים עם סטופר ולא מבינים איך זה יכול להיות שדברים לא ישר מסתדרים כמו שאנחנו רוצים.

חשבנו שנדבר עם מלאכים ונעוף לשמיים בפועל נדמה לנו שנדפקנו פעמיים:

גם אין לנו סיפוק וגם המצב בדירה איום ונורא. ואז מתחיל הלחץ וכמו כדור שלג האוויר יוצא לנו מהמפרשים ואנחנו כבר לא כל כך משקיעים ועושים, הפידבקים כבר לא טובים וחוזר חלילה.

אז חכי בסבלנות תני לדברים צ'אנס להסתדר וקחי לך זמן סביר שבו באמת תוכלי לבחון אם יש סיכוי למערכת יחסים הזו בינך לבין מקום השירות להצליח.

טיפ קטן: שבוע לא נחשב זמן סביר.

 לא לשמור בבטן

דווקא בגלל שאת לא הראשונה שמתמודדת מול בעיות כאלו השתדלי לא לשמור את כל הרעלים בבטן כי זה לא בריא ורק יחמיר את הבעיה. במידה ויש לך רכזת שירות שהפתיחות ביניכם מאפשרת לכם לשוחח שתפי אותה. במידה ולא, חפשי כתובת אחרת אבל השתדלי להציף את הדברים ולא לתת להם לשקוע בתוך העורקים שלך לבד. זה יוכל לגרום לך לכל מיני חסימות ומחקרים הוכיחו שחסימות יכולות לגרום לדברים לא בריאים במיוחד.

 פרידה

והיה ונתת סיכוי ובאמת ניסית לראות אחד לאחד מה לא מתחבר לך בכדי לעשות את חווית השירות שלך לטובה ומספקת, וגם הלכת להתייעץ ולשאול אנשים אחרים, ואת מרגישה שלא משנה מה שיקרה את פשוט כבויה ולא כיף לך, אז כן, ייתכן ומקום אחר יוכל להיות יותר טוב בשבילך.

נכון, המערכת תפגע מזה שתעזבי אותה באמצע, נכון, הם סמכו עלייך ועכשיו הם  יצטרכו לחפש מישהי אחרת באמצע השנה – סיפור מבאס למדי, אבל מזה שעוד מאות בנות עוברות וחוות את אותו תהליך פרידה שאת עוברת וחווה רואים שבכל זאת אופציית הפרידה נלקחת בחשבון.

היחס לשירות לאומי אמור להיות כמו כל מערכת יחסים עם תובנות והזדמנויות, אבל מצד שני שירות לאומי הוא גם לא "חתונה יהודית" ולפעמים עדיף באמת להיפרד.

בשביל שתוכלי לתת, את צריכה להיות שמחה וגדושה בשמחת חיים ועשייה, שתוכל להישפך ממך כמו גביע מלא כמשלו של הרב צבי יהודה. אם לא תהיי שמחה, לא תוכלי לתת.

אז נסי להסיק את התובנות הרצויות ולקחת אותם לשירות הבא שלך.

 בהצלחה!


תגובה אחת על “שירות לאומי: זה שיר פרידה”

  1. מאת אפי:

    סיטואציה מוכרת. כתקופת השירות שלי, לפני כמה שנים, גיליתי שהעשיה בתקן אותו בחרתי היא לא בדיוק העשיה עליה חלמתי. ניסיתי להבין, ניסיתי להתמודד, ניסיתי להגדיל ראש, להקטין ראש, לשנות עמדה ועוד המון דברים. אחרי שהבנתי שזה כנראה פשוט לא ילך נפרדתי בעצב ובלב כבד מהבנות המקסימות בדירה ומהחניכים המתוקים שפשוט לא היו לי אמצעים לעשות אתם כלום, ועברתי לתקן אחר שנתפס כ"לא משמעותי", מתוך תקווה שבשנה הבאה אמצא תקן חדש שימצה את יכולותיי.
    בסוף נשארתי בתקן ה"לא משמעותי" (שהתברר כמאוד משמעותי) עוד שנה, ולמדתי שיעור חשוב: אל תסתכל ביוקרה של התקן, אלא במה שבאמת עושים בו..

כתיבת תגובה

יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.