שו"ת

כוונה בתפילה

מאת , מחנכת, פלך

שאלה: אני תלמידה בכיתה י"ב וקשה לי להתפלל. אני לא מתחברת למילות התפילה המוכתבות לי ואינני מצליחה להתרכז בתפילה. אני מוצאת את עצמי עושה פעולה טכנית לגמרי כשאני מתפללת ולעיתים אני לא מתפללת בגלל תחושות אלו.

תשובה: קשה מאד לפתור במשפטים ספורים שאלה כה חשובה ורחבה, ולמרות זאת אנסה לתת לך מספר כיווני חשיבה.

בראש ובראשונה נראה כי את מוטרדת מ"אי ההצלחה" שלך בתפילה וטרדה זו מעידה על כך שהדבר דווקא חשוב לך, וכי יש לך תחושת החמצה. ממה נובעת תחושה זו? האם בשל העובדה שאינך מצליחה לקיים את ההלכה כנדרש או מכיוון שיש בתפילה אפשרות לקשר עם הקב"ה שאינך מרגישה שאכן נוצר, או בשל סיבה אחרת? ההתבוננות הפנימית הראשונה שעליך לבצע היא לנסות ולהגדיר לעצמך מדוע הנושא מטריד אותך. בהמשך לבירור זה ננסה לפרק את שאלתך:

כשאת מגדירה את הקושי שלך עם התפילה את מזכירה שתי עכבות, עכבה אחת היא הקושי בריכוז ועכבה שנייה היא חוסר הקשר למילות התפילה. ייתכן שאלו שתי עכבות נפרדות וייתכן שהן שלובות זו בזו, ושוב כדאי לנסות ולברר עם עצמך כמה נקודות. האם הקושי להתחבר למילים הוא בגלל שהמילים ארכאיות ומיושנות ורחוקות משפת הדיבור שלנו או שמא אי ההתחברות נובע מכך שהמילים מבטאות אמירות ורעיונות שאת לא מזדהה אתם? אלה הם סוגי קושי שונים וכל אחד דורש התייחסות שונה. כך גם לגבי ההתרכזות בתפילה, האם הקושי להתרכז נובע מבעיה "טכנית" של טרדות היומיום המעסיקות אותך או שהוא נובע ממקום מהותי יותר בו הרעיונות של התפילה רחוקים ממך או שמא מוסחת דעתך כי את חשה מתפללת למי שאינו שומע ואינו מגיב? זהו בירור שעלייך לעשות עם עצמך וזו צריכה להיות נקודת המוצא שלך.

בטרם נעבור לניסיון למציאת דרך התמודדות, חשוב לי לומר לך כי אינך האדם הראשון או היחיד שחש כך. ריכוז בתפילה איננו דבר טריויאלי כלל ומאז ומעולם נדרשו אנשים להתמודד עם נושא זה. אף חז"ל היו מודעים לקשיים אלו ובלא מעט מקומות הם מתייחסים לכך. כך למשל בדבריהם "חסידים ראשונים היו שוהים שעה קודם תפילתם" (משנה, מסכת ברכות, פ"ה מ"א) הם מעידים על כך שתפילה איננה דבר פשוט אלא פעולה הדורשת מאמץ והתכוננות, וכן לא כולם היו מסוגלים לכך אלא החסידים שהיו יותר מחמירים על עצמם מהאנשים הרגילים. גם לגבי הקשר למילות התפילה התייחסו חז"ל ודנו בפער שבין התפילה המתוקנת והקבועה בעלת המילים המוכתבות לבין התחושות הפנימיות של האדם ומצבו הנפשי המשתנה בהתאם לנסיבות חייו. לגבי נושא זה מעידים חז"ל כי "כל העושה תפילתו קבע אין תפילתו תחנונים" (משנה, מסכת ברכות, פ"ד מ"ד) ובכלל בגמרא קיים הדיון על המצוות – האם עצם עשייתן מספקת או שמא עשיית המצווה מחייבת גם כוונה (רחמנא ליבא בעיי – הקב"ה רוצה את הלב, הכוונה), כלומר אין התעלמות מהבעייתיות של תפילות קבועות ומוכתבות וקשיי הריכוז במהלכן ויש אולי אף העדפה לתפילות הנובעות מתוך צורך פנימי, אם כי בסופו של דבר נקבעה להלכה התפילה הקבועה.

כדי להגיע לתפילה משמעותית אני חושבת שצריך לעבוד (התפילה, אגב, נקראת "עבודה שבלב"…). אנסה להתיחס כאן אל עבודה "טכנית" שיכולה לעזור בהתרכזות ואל עבודה מהותית ומעמיקה יותר שיכולה לתרום לתחושת החיבור.

מאחר ופעמים רבות אי הריכוז שלנו נובע מטרדות היומיום יש צורך לנקות את המחשבה ואפילו את המסיחים בסביבה החיצונית שלנו בעת התפילה כדי לאפשר לעצמנו מצב אופטימלי לתפילה. את זה ניתן לעשות באמצעות "עזרים חיצוניים".

דוגמא לכך יכולה להיות תפילה מתוך סידור עם פירוש וביאור, למשל סידור של הרש"ר הירש או סידורים דוגמת "ממך ואליך" ועוד סידורים המרכזים את המחשבות בתפילה שכן ההיצמדות לפירוש מחייבת ריכוז ולא מאפשרת "לחלום", לעיתים היא גם הופכת את מילות התפילה לאקטואליות.

"עזר חיצוני" מסוג אחר יכולה להיות ההחלטה להתרכז בכל יום בקטע מסויים, אפילו קטע קצר מאד, אולי אפילו פסוק או משפט אחד שנראה לך מאד חשוב ומשמעותי, כך לאורך כל התפילה האדם מכוון למטרה מסויימת ואת כל האנרגיות משקיע בה. הקטע יכול להיות של בקשה מאד מאד חשובה ביום של קושי, או קטע של הודיה בעקבות תחושה טובה וכן כל קטע אחר שאת מרגישה רלוונטיות כלפיו באותו יום. אולי זו לא תשובה "תיקנית" ו"הלכתית" ועלי לומר לך באופן "רשמי" כי עלייך להתכוון בכל שלבי התפילה, אולם אני חושבת שכדאי להתחיל מנקודה מסויימת ולנסות להרחיב אותה עוד ועוד כשמטרתך כן תהיה התכוונות ביותר ויותר חלקים בהמשך. דרך זו גם דורשת כדקה של התכוננות לפני התפילה (ולא שעה כמו אותם חסידים ראשונים…), דקה של חשיבה על החיים שלך, על הקשר עם ה', על ה"דיבור" שלך איתו, וזה כבר מתחיל את התפילה שלך ממקום אחר ופחות טכני, גם אם זה נראה קצת מלאכותי בהתחלה.

"עזרים חיצוניים" יכולים להיות קשורים לבחירת מקום ההתפללות שלך, אם הוא מול חלון עם נוף המעורר בך תחושות של חיבור לטבע וכך למצוא ערוץ מתאים לתפילה או בפינה של חדר שבה את מרגישה סוג של ניתוק משאר העולם ויכולת להתרכז פנימה, או כל מקום המאפשר לך ריכוז (זה אולי יתרון עבור בת שבניגוד לגבר היא איננה חייבת במניין ויש לה פריוילגיה למצוא את המקום המתאים לה). כמו שאנו יוצרים לעצמנו סביבת עבודה נוחה לכל עבודה אחרת שאנו מבצעים, כך יש מי שעוזר לו ליצור סביבת תפילה.

בטוחני כי בעצמך תוכלי לחשוב על "עזרים חיצוניים" נוספים.

 עם זאת, מלבד הריכוז את מחפשת משהו עמוק יותר, תחושה של קשר והזדהות עם מילות התפילה. על מנת לעשות זאת ולהתחבר יש לדעתי ללמוד ולהעמיק. קריאה ועיון בדברי הוגים עוזרים להבין את המהות הרעיונית שבתפילה והבנה זו מאפשרת את ההתפללות ביתר שלמות גם אם אין האדם מתכוון ומתחבר אל התפילה בזמן התפילה עצמה. ההוגים השונים מאפשרים טווח מאד רחב ומגוון של תפיסות התפילה, וכל אחד מהם מתייחס באופן שונה.

ישנן תפיסות שונות של הוגים, חלקן פורט על נימים רציונאליים וחלקן על נימים של רגש, תוך כדי חיפוש בודאי תוכלי לבדוק עם עצמך אלו מהדרכים נוגעות בך. כדי להכיר את הגישות השונות כדאי לקרוא דבריהם של הוגים ואנשי רוח כיוון שגם הם מתייחסים בדיוק לקשיים שאת העלית. הרב סולוביצ'יק[1], למשל, עוסק בחוויה הדתית ובתפילה ככלי לביטוי שלה. הוא מתייחס לכך שהתפילה מבטאת את מה שהטבע האנושי נזקק לו, שבח, בקשה, הודאה וכך מחבר הרב סולוביצ'יק את האדם גם בעולם המודרני לאותן מילות תפילה עתיקות ומרוחקות. הרב סולוביצ'יק מתווך בדבריו בין האינדיבידואל לתפילה הממוסדת על ידי ההבנה הן של מבניות התפילה והתוכן שלה והן של מקומה בקשר אדם פרטי – אל, והוא מציע דו-שיח  עם הקב"ה והתמקדות חסרת אפולוגטיקה בבקשות של האדם מה'. לעומתו פרופ' ישעיהו ליבוביץ'[2] מציג גישה שונה בתכלית. גישתו מציעה דרך של ראיית התפילה כחיוב ללא כל קשר לתחושות האדם ברגעי חייו השונים וביטוי האמונה של האדם בה' הוא קיום ההלכה, כך תיקנו חכמים וזו הדרך לפנות אל ה'. גישתו של ליבוביץ' מאד פסקנית אך עם זאת חד המשמעותיות שלה מתאימה לאנשים רבים. הרב קוק, בדגש שונה מהם מדבר על השינוי שהתפילה מחוללת דווקא באדם וכך משפיעה על המציאות: הוא מציע לאדם למצוא בתפילה משהו רחב ועמוק יותר מאשר חיפוש אחרי הגשמת המשאלות הארציות שלנו, הרב קוק מגדיר את התפילה כתהליך המאפשר לאדם להוציא את עצמו מן הכוח אל הפועל, להכיר את עצמו ואת טיבו כיצור חי היונק את מקור חיותו מן האלוקים. אמנם הגישה הזו נשמעת קצת מרוחקת וגבוהה, אך במילים פשוטות נוכל אולי לתרגם את גישתו לתפילה לחוויה שמן הסתם מוכרת גם לך, בה ברגע אחד מתעורר באדם רגש ותודעה פנימית של חיבור למקום עליון-רוחני, אחר ונקי מהרצונות והתאוות החומריות שעוטפות רוב היום את חייו. על פי גישתו של הרב קוק[3], הכוונה בתפילה תגיע לא בהכרח דרך הדיבור של מילות התפילה, אלא אולי דווקא דרך השקט המקשיב אל הלב של המתפלל. כל אחד מההוגים תופס באופן שונה את משמעות ותפקיד התפילה, את המצב הנפשי של המתפלל ואת אופן ההגעה אל הכוונה. כמובן שישנן עוד גישות ותפיסות, וייתכן שכדאי לך לפנות ולהכיר גם תפיסות חסידיות דרך הבעש"ט, רבי נחמן ועוד.

ישנם גם רבנים והוגים כיום הכותבים באופן ממוקד יותר עבור הדור הצעיר בימינו וניתן לחפש, לשאול ולדרוש מי מהם עוסק בשאלה זו ואילו ספרים בנושא זה קיימים כרגע בשוק ודנים בכך.

ייתכן שהעיון והלימוד לא יעזרו לך נקודתית ברגעי התפילה עצמם אולם העמקה בדברי ההוגים יכולה לתת לך מבט – על לגבי התפילה, ולעזור לך בגיבוש "עמדה" לגבי מהות התפילה, האדם והתפילה והתפילה כקשר עם ה'.


לסיכום:

המיסוד של התפילה – קשה לרבים, אך אנחנו יכולים למצוא את הפרטי והאישי בתוך הממסדי גם אם זה דורש מאמץ. יש מי שיחשוב כי בסופו של דבר לרבים מאתנו אלה הם רגעי הקשר היחידים עם ה' במהלך היומיום הקצבי בעולמנו התובעני ולולי הם היינו מגיעים לסופו של יום, או שבוע, ואומרים לעצמנו "וואו, לא דיברתי עם ה' כבר המון זמן..." ובשל מחשבה זו - יתפלל , ויש מי שעם התחושות הללו או בלעדיהן יאמר לעצמו

"ובכל מקרה– אני מצווה, וזו חובתי" ועל כן יתפלל. בכל מקרה, הרבה הצלחה, ודעי כי את לא לבד... 


1] סולוביצ'יקהרב יוסף דב הלוי, עבודה שבלב מסות על התפילה, אלון שבות, תשס"ו

[2] פרופ' ישעיהו לייבוביץ, "על התפילה", מתוך: יהדות, עם יהודי ומדינת ישראל

[3] הרב קוק, עולת ראי"ה חלק א', מוסד הרב קוק: ירושלים

 


כתיבת תגובה

יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.